ישנה ההפנייה האבסולוטית (virtual) וההפנייה היחסית (file).
הטובה היא האבסולוטית... למה? ככה:
הפניה אבסולוטית מתייחסת לקבצים דרך נתיב מלא המתחיל מהתיקייה הראשית (root) של האתר. כל שינוי במיקום של הקובץ המבצע את ה-Include לא מצריך שינויים מיוחדים בקוד עצמו כדי להתאים את עצמו למיקום החדש. החסרון הוא שאם הנתיב ארוך מאוד אז קשה לעקוב אחר שינויים מסביב. דוגמא:
<![CDATA[<!-- #include virtual=""/includes/navigation/menu.asp"" -->]]>
השיטה הרעה (מאוד אפילו) היא שיטת ה-file. היא רעה כי היא מועדת לפורענות. כל שינוי בכל מקום שהוא בכל אחד מהקבצים הקשורים ל-Include או לקובץ שמכיל אותו מצריכים שינוי בקריאה לקובץ. השיטה הזאת מאפשרת גם שימוש בעלייה סדרתית של תיקיות (/..), לא עלינו, מה שמסבך את העניין עוד יותר. דוגמא:
<![CDATA[<!--#include file=""../../navigation/menu.asp"" -->]]>
חשוב להזכיר שברגע שמתבצע Include לקובץ מסויים, אותו קובץ מתייחס לכל היררכיית התיקיות כאילו מדובר במיקום הקובץ המבצע את ה-Include,
ולא לפי המיקום המקורי של הקובץ עצמו. מה ששוב, מסבך את העניין עוד יותר
| 
.png)
